החלטה בתיק רע"א 5222/05

1.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא), בה נדחתה בקשת המבקשת להעביר את הדיון בשאלת זכויות הרופאים, עובדי בית החולים "ביקור חולים" הנמצא בהליכי פירוק, לבית הדין לעבודה. עוד נקבע בהחלטה האמורה כי אין מקום להכפיף את המפרק הקבוע שמונה לבית החולים להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים.

2.        עמותת "ביקור חולים הוספיטל" (להלן - העמותה), שבמסגרתה פועל בית החולים, נקלעה בשנים האחרונות לחובות של למעלה מ-150 מיליון ש"ח, רובם לרשויות המס. עקב כך מונה לעמותה ביום 11.11.03 מפרק זמני. תוכנית הבראה אושרה על ידי בית המשפט ביום 11.3.04. צו פירוק ניתן ביום 22.8.04. המשיב 1 מונה כמפרק הקבוע של העמותה. המשיב 2 מונה כמנהל בית החולים מטעמו של המשיב 1. אין חולק, כי מינוי המפרק נעשה לצורך הבראת בית החולים ולא לשם פירוק וחיסול העמותה. לטענת המבקשת, המשמשת כארגון העובדים היציג של רופאי בית החולים, מבצע המשיב 2 מאז מונה לתפקידו שינויים ארגוניים בבית החולים הפוגעים בתנאי עבודתם של הרופאים. זאת, תוך התעלמות מהוראות ההסכמים הקיבוציים החלים עליהם. המבקשת גורסת, כי לעניין זכויות העובדים יש להבחין בין מפרק "רגיל", שתפקידו הוא להביא לסיום פעילותו של העסק הנמצא בהליכי פירוק, לבין מפרק "מפעיל" שמטרתו היא להביא להבראה ושיקום העסק (ובמקרה דנא העמותה). כאשר מדובר במפרק "מפעיל", כך טוענת המבקשת, אין רואים את העובדים כמפוטרים עם מינוי המפרק,  אלא המפרק נכנס לנעליו של המעביד וחלות עליו כל חובות המעביד, הן במישור האישי והן במישור הקיבוצי. זאת, בניגוד למינוי מפרק "רגיל", שאז מינוי המפרק מביא מניה וביה לפיטורי העובדים. טענה נוספת של המבקשת הינה כי השאלות של מעמד הארגון היציג ותחולת ההסכמים הקיבוציים במקרה דנא צריכות להתברר בפני בית הדין לעבודה ולא בפני בית המשפט של הפירוק. סוגיה פרטנית יותר, המועלית על ידי המבקשת, הינה פיטוריו של ד"ר שורס, עובד בית החולים, שלטענתה נעשו שלא כדין.

3.        בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את בקשת המבקשת להעביר את הדיון בטענות המועלות על ידה לבית הדין לעבודה. עוד קבע בית משפט קמא, כי לעת הזו, כאשר מתנהל משא ומתן למכירת בית החולים לרוכשים פוטנציאליים, אין מקום להכפיף את המשיבים להוראות ההסכמים הקיבוציים או להורות על קיומו של משא ומתן בינם לבין העובדים. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת חובת היוועצות עם נציגות העובדים לגבי שינויים שיש להם השלכה משמעותית על תנאי עבודתם. באשר לפיטוריו של ד"ר שורס לא מצא בית המשפט המחוזי לנכון לבטל את הפיטורים, על אף שהשימוע שנערך לד"ר שורס נעשה באיחור. על כך בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.        דין בקשת רשות הערעור להידחות. באשר לשאלה בדבר הערכאה השיפוטית המתאימה לדון בטענות המבקשת, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין מקום להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה. סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן - הפקודה), קובע כי:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

           הכול מסכימים, כי משמעות ההוראה המצויה בסעיף 267 לפקודה במקרה שלפנינו הינה כי פתיחת הליכים נגד המשיבים בבית הדין לעבודה כפופה לאישורו של בית המשפט, שבו מתנהלים הליכי הפירוק (יוער, כי מכוח סעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980, חל סעיף 267 לפקודה אף ביחס לפירוק עמותות). להשקפתי, מהותם של הליכי הפירוק מחייבת, למעט מקרים חריגים, את ריכוז כל ההליכים בעניינו של הגוף לגביו נפתחו הליכי הפירוק בפני בית משפט אחד, הוא בית המשפט של הפירוק. בית המשפט של הפירוק הוא בעל מומחיות ייחודית בתחום דיני חדלות הפירעון. מחובתו לשקול את האינטרסים של הגורמים השונים המעורבים בהליכי הפירוק (בין היתר: בעלי המניות, הנושים והעובדים) ולאזן ביניהם. אף היעילות הדיונית מחייבת את ריכוז ההליכים בפני ערכאה אחת ומניעת פיצולם בין בתי משפט שונים (ראו: ע"א 506/02 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם (בפירוק), פ"ד יז 833, 839 (השופט י' זוסמן); ע"א 5827/90 נהריה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' יורשי קלופשטוק, פ"ד נ(4) 282, 296). במקרה שלפנינו, אילו היה עניינם של הרופאים מועבר לבית הדין לעבודה, עלול היה להיווצר מצב בו האינטרסים של הרופאים יזכו למשקל יתר לעומת האינטרסים של נושי העמותה האחרים. זאת, משום שבפני בית הדין לעבודה, בניגוד לבית המשפט של הפירוק, לא הייתה ניצבת תמונה כוללת של הליך הפירוק. תכליתו של סעיף 267 לפקודה הינה למנוע תוצאה בעייתית שכזו. עוד יצוין בהקשר זה, כי על אף שלבית הדין לעבודה ישנה סמכות ייחודית לדון בנושא יחסי העבודה בין עובדים למעבידים קובע סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 כי:

"האמור בסעיף קטן (א) [בו מפורטים העניינים שמצויים בסמכותו הייחודית של בית דין אזורי לעבודה - א.ג.] אינו בא לגרוע מהוראת כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית".

5.        הסוגיה המרכזית המועלית על ידי המבקשת לגופו של עניין הינה האם יש לתת תוקף להסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים, אף לאחר שמונה מפרק קבוע לעמותה. התפיסה המקובלת בדין הישראלי, שמקורה הוא במשפט האנגלי, הינה כי מתן צו פירוק לחברה נחשב כהודעת פיטורין לעובדיה (ראו: ח' הרדוף זכויות עובדים בחילופי מעבידים בפירוק חברה ובכינוס נכסים (תשמ"ח) 54-53; מ' הורוביץ (סלומי) הגנה על זכויות עובדים במסגרת הבראת חברות (תשס"ג) 192). המבקשת אינה חולקת על הכלל הנזכר, אולם לטענתה הוא חל אך ביחס למפרק "רגיל" ואין להחילו לגבי מפרק "מפעיל" שתפקידו הוא לשקם את החברה (באשר להבחנה בין מפרק "רגיל" למפרק "מפעיל" ראו, ע"א 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (טרם פורסם)). אין צורך להידרש לשאלה האמורה במקרה הנוכחי, שכן לטעמי מושתקת המבקשת מלהעלות את טענותיה בנוגע לתחולת ההסכם הקיבוצי. כאמור,  בית המשפט המחוזי אישר את תכנית ההבראה של בית החולים ביום 11.3.04. הצעדים שהמבקשת מלינה עליהם, ובהם פיטורי רופאים ושינוי תנאי עבודתם, נעשו במסגרת תכנית ההבראה, שנועדה להביא את בית החולים לאיזון תקציבי ולאפשר את המשך פעילותו. למבקשת ניתנה הזדמנות להציג את עמדתה בנוגע לתכנית ההבראה במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי. אף אם המבקשת לא הסכימה לכל פרטי התכנית, הרי היא בחרה שלא להשיג על החלטת בית משפט המחוזי, שאישרה את תכנית ההבראה. זאת, על אף שהצעדים שאושרו במסגרת תכנית ההבראה אינם עולים בקנה אחד עם הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הרופאים. מאז אישור תכנית ההבראה התנהל בית החולים על פיה. כפי שעולה מהחלטת בית משפט קמא, השתפר בהדרגה מצבו הכלכלי של בית החולים. כיום אף עומדת על הפרק אפשרות שבית החולים יימכר לקבוצה של רוכשים פוטנציאליים. בנסיבות אלה, כאשר תכנית ההבראה אושרה לפני למעלה משנה ומהווה מעשה עשוי, אין מקום לקבל את טענות המבקשת בדבר תחולת ההסכמים הקיבוציים, שמשמעותן בפועל היא התנערות מתכנית ההבראה (לעניין מעשה עשוי השוו, רע"א 8129/02 ארגיל שירותי הובלה (1993) בע"מ נ' הנאמן על חברת דן רולידר בע"מ (בהקפאת הליכים), פ"ד נז(5) 481).

6.        לפיכך, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין מעמדם של ההסכמים הקיבוציים. אף קביעתו של בית המשפט בנוגע לאי פתיחתו, בשלב זה, של משא ומתן עם העובדים מקובלת עליי. כן לא מצאתי פגם בהחלטה בעניין פיטוריו של ד"ר שורס. אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ' באב תשס"ה (25.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: